בעלי החיים שלכם
זקוקים לטיפול רפואי?
נשמח לראותכם אצלנו!
חייגו אלינו 0722-796-064
או מלאו פרטים וניצור קשר:

המרפאה שלנו:

פריצת דיסק

אנטומיה 
עמוד השדרה מורכב מהרבה עצמות קטנות הנקראות חוליות. החוליות מסודרות בשורה, אחת אחרי השנייה, ודרכן עוברת רשת סיבים של מערכת העצבים, היוצרת את חוט השדרה.

בין כל צמד חוליות, מתחת למרווח שבין כל שתי חוליות, ישנה "כרית" קטנה שהיא הדיסק הבין חולייתי.

תפקידו של הדיסק למנוע זעזועים, ולהגדיל את הגמישות של עמוד השדרה תוך כדי תנועה.

הדיסק עצמו מורכב ממספר שכבות טבעתיות חיצוניות הנקראות טבעת (Anulus), ובמרכז הדיסק נמצא חומר ג'לטיני רך הנקרא גרעין (Nucleus).
 
פתופיזיולוגיה 
עם ההזדקנות הטבעית של בעל-החיים מזדקן גם הדיסק הבין חולייתי. בתהליך זה הופכת הטבעת החיצונית של הדיסק לפחות גמישה, והחומר הג'לטיני הפנימי של הדיסק מתקשה גם הוא. 

עקב חוסר גמישות זו עלול החומר במרכז הדיסק לבלוט או ממש לפרוץ כלפי חוץ.

לרוב פריצה זו מופנה כלפי מעלה, ועקב כך לוחצת פיזית על חוט השדרה שעובר מעל הדיסק בתוך תעלת השדרה.
 
כללי 
פריצת דיסק יכולה להתרחש בכל כלב (נפוץ) או חתול (נדיר) מכל גיל או גזע. פריצות הדיסק הנפוצות הן או בצוואר או בגב התחתון. 

ישנם שני סוגים של פריצות דיסק: 
סוג 1:
כלבים עם נטייה להסתיידות הדיסק (כונדרודיסטרופיים) הכולל את הגזעים הקטנים יותר כגון: פקינז, דקל, פודל, ספניאל, שיצ'ו, צ'יוואווה, באסט ובולדוג. בסוג זה הפריצה היא מלאה, כלומר החומר הג'לטיני הפנימי פורץ במלואו החוצה. הפריצות הללו הן מיידיות (אקוטיות), ונפוצות מעל גיל שנתיים.
 
סוג 2: כלבים עם נטייה להיחלשות כללית של הדיסק הכולל את הגזעים הגדולים כגון: דוברמן ורוטווילר. בסוג זה, הדיסק מתנפח ובולט כלפי חוץ אך ללא פריצת החומר הג'לטיני הפנימי. הפריצות הללו הן איטיות (כרוניות), ונפוצות מעל גיל חמש שנים.
 
סימנים קליניים 
תלויים במיקום הפריצה, עוצמת הפריצה, ואורך זמנה.

פריצת דיסק צווארי: כאב צווארי חד, ראש מורד כלפי מטה, עיקום הגב (קיפוזיס), חסרים עצביים פחות נפוצים מאשר בגב אחורי, אך כוללים: רעידות, חולשת גפיים, צליעה (עקב הקרנות כאב לכף הרגל), שיתוק בחלק או בכל הגפיים.

פריצת דיסק גב תחתון: כאב (אך פחות דרמטי מאשר בדיסק צווארי), עיקום הגב, חוסר רצון לרוץ או ללכת, חוסר נוחות בתנועה או תוך כדי מישוש או הרמה של אזור הגב האחורי. חסרים עצביים נפוצים מאוד, וכוללים: חולשה, רעידות או שיתוק מוחלט בגפיים אחוריות, ואפילו חוסר שליטה בסוגרים (פיפי וקקי).
 
אבחון 
בבדיקה כללית ובדיקה עצבית מדוקדקת תמוקם בדיוק נקודת הפגיעה בעמוד השדרה. בדיקות מעבר עלולות לכלול בדיקות דם, צילומי רנטגן, צילומים ניגודיים (myelography), ואפילו בדיקת סיטי (CT) במכון חיצוני.
 
טיפול 
טיפול שמרני (לא כירורגי) כולל מנוחת כלוב מלאה (cage rest) בשילוב עם תרופות משככי כאב ואנטי דלקתיות, לפי הצורך.

במקרים קשים מאוד של חסרים עצביים מפושטים מומלץ על טיפול כירורגי להוצאת הדיסק הפרוץ.